החלטה בתיק בש"א 15274/07

1.         בין הצדדים שלפני התעוררה מחלוקת באשר לתשלום דמי שכירות המגיעים למבקשת 1 (להלן: "המבקשת"), מהמשיבה 1 (להלן: "המשיבה"), בקשר עם נכס שהמבקשת השכירה למשיבה במרכז העיר בפתח תקווה ועליו מבנה קבע ומבנים זמניים (להלן: "הנכס").

2.         בין המבקשת לבין המשיבה, נחתם הסכם שכירות לפיו הושכר הנכס למשיבה החל משנת 1982 לפעילות של "ישיבה" המנוהלת ע"י המשיבה (להלן: " הישיבה"). ההסכם הוארך מפעם לפעם, כאשר דמי השכירות הועמדו בשלב מסויים על סך של 4,650 דולר לחודש. בהמשך נוהל בין הצדדים מו"מ באשר להגדלת דמי השכירות.

3.         המבקשים 1 ו-2 הם מי שהמבקשת המחתה להם את הזכויות לקבלת דמי השכירות. המשיב 2 הינו ראש הישיבה והמנהל בפועל שלה. המשיבים 2 ו-3 ערבים להתחייבויותיה של המשיבה כלפי המבקשת.

4.         לעמדת המבקשת, הפסיקה המשיבה לשלם את דמי השכירות בגין הנכס. הסכסוך בין הצדדים חל הן באשר לפינוי הנכס והן באשר לדמי השכירות. המחלוקות נדונו במספר ערכאות ובכללן בית הדין הרבני האזורי ובית הדין הרבני העליון ואף בית המשפט המחוזי בירושלים נדרש אליו.

5.         לענייננו, המבקשת הגישה תביעה לבית משפט זה ובה עתרה לחייב את המשיבה לפינוי הנכס וכן לחייב את המשיבים בתשלום דמי השכירות בסך של 4,500,000 ש"ח. בד בבד עתרה המבקשת להטלת עיקולים זמניים שניתנו במעמד צד אחד.

6.         המשיבים הכחישו את טענות המבקשת. בין היתר נטען שהוסכם בין הצדדים שהנכס נמסר למשיבה בנאמנות לשם "הקדש" ללימוד תורה. עוד טענו המשיבים שיש לעכב את בירור התובענה מחמת סעיף בוררות לפי סעיף 5א' לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, לאור הוראה בעניין בסעיף 18 להסכם השכירות ובהתאם למוסכם בין הצדדים ביום 5.1.05. מטעם זה הגישו המשיבים בקשה להורות על עיכוב ההליכים מחמת בוררות, בש"א 1857/06.

7.         בדיון שהתקיים ביום 12.1.06 בבקשת המשיבים לביטול והמרת העיקולים, לפני כב' הרשם גלדשטין, (בש"א 27334/06), נחקרו המצהירים השונים ובסופו סיכמו הצדדים את טענותיהם ובית המשפט הורה כי החלטתו תינתן ותשלח לצדדים. עוד בטרם מתן ההחלטה, הודיעו הצדדים לבית המשפט ביום 13.1.06 כי הגיעו לידי הסכמה המייתרת את הצורך בהכרעה בבקשה, וביקשו כי ינתן תוקף של החלטה להסכמה (להלן: "ההסכם").

מפאת חשיבות ההסכם, לצורך החלטתי, אציין את עיקריו כדלקמן:

7.1        העיקולים יבוטלו.

7.2        סכום שהופקד על ידי המשיבה בסך של 200,000 דולר ישוחרר למבקשת.

7.3        הדיון בבקשה לביטול עיקולים מתייתר.

7.4        המבקשים יגיבו לבקשה לעיכוב הליכים וכתב ההגנה יוגש במידת הצורך לאחר ההחלטה בבקשה לעיכוב הליכים.

8.         בית המשפט, כב' הרשם גלדשטין,  נעתר לבקשת הצדדים ונתן ביום 15.1.06 תוקף של החלטה להסכם (להלן: "ההחלטה"). במסגרת ההחלטה הורה בית המשפט על  ביטול העיקולים הזמנים כמבוקש וכמוסכם על הצדדים.

9.         בעקבות ההסכם, ניסו הצדדים להגיע להבנה בדבר העברת המחלוקות לבוררות זבל"א  בהתאם להנחיות של בד"צ, אך הדבר לא הסתייע. בנסיבות אלה, ,ובעבור חודשים מספר,  הגישו המבקשים בקשה חדשה לעיקולים זמניים, היא הבקשה נשוא החלטתי. הבקשה הוגשה במעמד צד אחד אך בית המשפט, כב' השופטת אחיטוב, לא נעתרה לה. לאחר תגובה של המשיבים התקיים לפני דיון ראשון בבקשה.

            אציין כי בין לבין הנכס פונה.

10.        בדיון הצעתי לצדדים להגיע לידי הסדר לפיו יועברו המחלוקות לבוררות בתנאים מסויימים וכמפורט בפרוטוקול מיום 23.10.07. לדאבוני, הודיעו הצדדים לבית המשפט כי לא עלה בידם להגיע ליישום ההצעה ואין מנוס אלא להכריע בבקשה.

11.        המבקשים טוענים כי יש לחדש את העיקולים שבוטלו תוך שמשתיתים את טענותיהם על בסיס הטענות שבבקשה המקורית להטלת עיקולים, שעיקרם אי תשלום דמי שכירות המגיעים למבקשת וזאת תוך הפנייה לנסיבות חדשות שחלו מאז ההסכם. לטענת המבקשים, אין המשיבים מעונינים בבוררות, אינם עושים לקיומה, מתחמקים מתשלומים המגיעים מהמבקשת, לא כל שכן בסכומים ניכרים. עוד נטען כי קיים חשש שאם לא יינתן צו עיקול יהיה קושי במימוש פסק הדין נוכח המצוקה הכספית של המשיבה. בהקשר ההכבדה על ביצוע פסק הדין, מפנים המבקשים גם לסכום התביעה לעומת יכולתם הכלכלית של המשיבים. המבקשת טוענת שהתשלום שקיבלה לפי ההסכם בסך 200,000 דולר נזקף על חשבון החוב שלא נתבע ולחלופין, שיש להפחיתו מסכום התביעה.

12.        המשיבים כופרים בזכות המבקשים להטלת עיקולים מחדש תוך שמעלים טענה מקדמית לפיה אין מקום שבית המשפט יידרש לבקשה כל עוד לא בוטלה ההחלטה וההסכם בגדרה.  בהקשר זה נטען גם שאם ההחלטה מבוטלת היה על המבקשת להשיב את הסך 200,000 $ שקיבלה לפיו, דבר שלא עשתה. לגופו טוענים המשיבים שאין ממש בטענת המבקשים לפיה לא קידמו המשיבים את נושא הבוררות, הם מעונינים בבוררות ואילו המבקשים מכשילים את ההפניה לבירור המחלוקות באמצעות מוסד זה.

13.        לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין טענתם המקדמית של המשיבים להתקבל ולפיכך אין מקום, לפחות בשלב זה, לדון בבקשה להטלת עיקולים זמנים לגופה.